לדום ואח' נ' מי שבע - תאגיד המים והביוב לבאר שבע בע"מ ואח'

פסק דין

1. ביום 16/9/13 נערך דיון ההוכחות בפני בתיק שבכותרת. התובע תבע את הסך של 14,867 ₪.

2. לפי טענת התובע ביום 26/09/2012 בשעות הלילה בצומת הרחובות דרך מצדה וטשרניחובסקי בעיר באר שבע (להלן: "מקום האירוע") פגע עם מכוניתו מונית מ.ר. 59-280-25 (להלן: "המונית") במעקה מתכת שהוצב במקום בשל עבודות שנערכו על ידי הנתבעים. התביעה נתמכה בחוות דעת שמאי והבוחן מר יהודה עזר (להלן: "השמאי") מיום 31/10/202 (להלן: "חוו"ד").

3. בחוו"ד צוין כי השמאי היה במקום האירוע למחרת וצילם תמונות מהמקום, הוא העריך את הנזק שנגרם למונית כאשר נסע למוסך 'מושון' שם בחן את המונית והנזק בסך כולל של 13919 ₪ ללא מע"מ. השמאי ציין כי בפנייתו אמר לו התובע כי בתאריך 26/9/12 שעה 21:00 עת נסע במקום האירוע נסע בנתיב שמאלי ופנה מדרך מצדה לרחוב טשרניחובסקי באור ירוק, מייד אחרי הצומת התנגש עם חלק קדמי שמאלי של המונית במעקה מתכתי אשר הפריד בין הכביש הסלול לבין קטע הכביש הנמצא בתיקון להרחבה עוד ציין השמאי בחוות דעתו כי התובע אמר לו – "אני לא הבחנתי במעקה, כיוון שלא היו עליו או לידו תמרורי אזהרה או סימן כלשהו".

בדיון שנערך ביום 07/07/2013 העיד התובע ותיאר את התרחשות האירוע. לדבריו למחרת ערב האירוע פינו את המעקה וזאת אחר הצהריים. התובע הסכים כי - "נכון שיש תמרור זעיר אדום לבן אבל בקושי רואים אותו" [פרוטוקול מיום 7/7/13 עמ' 1 שורות 21-22]. לדבריו המקום היה חשוך למדי וקיימת במקום תאורה עמומה. הוא ציין כי לא יכול היה להתחמק מהמעקה אשר הוצב ממש בתוך נתיב נסיעתו, כאשר מכונית לידו לא אפשרה לו להיכנס לנתיב הימני שהיה פנוי.

4. בדיון 7/7/13 אפשר בית המשפט לנתבעת מי שבע בע"מ – תאגיד המים והביוב לבאר שבע מרחוב העצמאות 54 בבאר שבע ח.פ. 513987057 [להלן ולעיל: "הנתבעת"] לתבוע ולזמן את צד ג' – הקבלן אלעוברה בע"מ ח.פ. 511030496 מרחוב אנילביץ 26 באר שבע [להלן: "צד ג'"] והדיון נדחה ליום 16/9/13 ונערך בפני מותב זה, כאשר כל הצדדים ונציגיהם נוכחים, וניתנה לכל אחד מהם זכות הטיעון.

פרט נוסף חשוב הוא כי הנתבעת אישרה ביום 30/01/2013 במכתב –בקשה מאת האמרכל מר אבי קוריאל כי עיריית באר שבע תימחק כנתבעת, והנתבעת תבוא בנעלי העירייה כנתבעת ראויה.

5. אכן צדקה הנתבעת כי התובע לא פירט את תביעתו בכתב התביעה כנדרש בדין, אלא הסתמך על חוו"ד השמאי במלואה כאשר כתב התביעה חסר פרטים מהותיים, אך מחדל זה תוקן בהופעת התובע עצמו והעדתו ביום 07/07/13 וביום 16/09/13 וכן בהתייצבות השמאי אשר העיד בעצמו בתמיכה לאמור בחוות הדעת האמורה שהוגשה על ידי התובע.

6. בדיון שתקיים כאמור ביום 16/09/13 לא הכחישו הנתבעת וצד ג' כי אירוע הנזק הנטען התרחש, אמנם הנתבעת טענה כי אינה יודעת אם אכן התרחש אירוע כזה אך זאת בלשון רפה כאשר היא איננה עומדת על עמדה זו.

הנתבעת וצד ג' התמקדו בדיון עצמו בשאלת האחריות ולא בשאלה האם אכן התרחש אירוע הנזק לו טוען התובע – ולפיכך ועל סמך עדויות הצדדים וחוו"ד השמאי ועדותו אני קובע כי אירוע התאונה והנזק אכן התרחש כפי שתיאר אותו התובע.

צד ג' טען בכתב הגנתו כי לא ניתן להגיש הודעת צד ג' כתאגיד ולדון בה במסגרת של תביעה קטנה – טענה אותה זנח בדיון עצמו ולפיכך לא נצרכתי לדון בה.

שאלת האחריות – דיון:

7. לאור קביעתי כי אכן התרחש אירוע הנזק כמתואר על ידי התובע, נשארת לדיון שאלת האחריות. הנתבעת טוענת כי התובע אחראי לנזק שנגרם לו שכן לא נהג כפי שנהג סביר ואחראי היה נוהג בנסיבות העניין, ולטענת נציגתה – "אני חושבת שהוא נתקע במעקה באשמתו" [פרוטוקול מיום 16/09/13 עמ' 6 שורה 24].

עוד ציינה נציגת הנתבעת כי – "אני חושבת אם ביום רגיל דרך מצדה מצוין בזמן תנועה אדירה לא קרה שום דבר, או שהיה עבירה של הנהג או שהוא נסע מהר, לא יכול להיות אם יש תלונות שכל התמרורים שהצגנו אותם לפי האישורים שקיבלנו, אם הנהג היה שומר על כל התנאים הוא לא היה נכנס בהם" [שם, עמ' 6 שורות 5-7].

כאמור טוענת הנתבעת לגבי האחריות כי אם מאן דהוא אחראי אז- "בכל מקרה אז הקבלן".

הנתבעת מציינת גם בכתב הגנתה כי צד ג' ביצע עבודות בכביש על סמך הסכם שנחתם ביניהם ולפיכך אם התרחש נזק הרי שהוא באחריותו המלאה של צד ג' [עמ' 2 לכתב ההגנה סעיף 4].

הנתבעת הגישה את כתב הגנתה סך הכל 4 עמודים ללא נספחים, ללא ההסכם הנטען עם צד ג' וללא כל מסמך המעגן את עמדתה.

עוד הציגה הנתבעת במהלך הדיון מיום 16/9/13 מסמך [בלתי חתום] לפיו נטען כי המעקה הוסר כבר בתאריך 24/09/13. [נ/1].

8. צד ג' – הקבלן אלעוברה בע"מ, הקבלן שביצע את העבודות בכביש, טען כי העבודה נמשכה מספר חודשים והוא קיבל את כל הרישיונות והאישורים לבצע אותה כפי שבוצעה, לרבות ממשטרת ישראל ועיריית באר שבע. לדבריו המעקים והתמרורים שהותקנו, הותקנו לפי התכניות, ובכמות ראויה המזהירה מפני שינויי בתוואי הכביש.

לדבריו גם מהתמונות שצולמו על ידי השמאי אליהן הופנה על ידי בית המשפט עולה כי לפני כל צומת הותקן תמרור המצביע על הפיכת הכביש משני נתיבים לאחד, לדבריו, אלפים עברו במקום וראו את התמרורים וגם אם נניח שהייתה תאונה, אולי התובע נסע באור אדום או הגיע במהירות רבה לצומת.